<h1>הרוקח סימן תע"ז</h1>
<h2>דף עד.</h2>
וכן תנן חתיכה של נבילה ושל דג טמא שנתבשל עם חתיכות אחרות אי מכירן בנותן טעם ואם אין מכירן כולן אסורות והרוטב בנותן טעם ופריך ולבטיל ברובא ומשני שאני חתיכה הואיל וראויה להתכבד לפני אורחין. והשתא משמע דחתיכה נבילה מקרי חשוב ולא בטיל באלף הואיל וראויה להתכבד לפני אורחין גוים. וקשה דבשלהי ע"ז (דף ע"ד) אלו אסורין בכל שהן חתיכת בשר בחלב ובגמ' נמי קאמר איסורי הנאה קא חשיב במתני' ואוסר בכל שהו, והלא אינה ראויה להתכבד לפני שום אדם שהרי אסורה בהנאה. ותו בפ' הערל (דף פ"א) תנן חתיכת חטאת טהורה שנתערבה בק' חתיכות חולין כולן אסורות חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בק' חתיכות חטאת טהורים כולן מותרין אמאי מותרין מאי שנא מחתיכת בשר בחלב דאוסרת בכל שהו. ויש לומר זהו כללו של דבר כל חתיכה שאם תתבטל תהא ראויה להתכבד בפני אורחים מיקרי חשוב ולא בטלי לכך חתיכת בשר בחלב אם תתבטל בחתיכת היתר תהא מותרת וראויה לתת לאחת מהן לפני האורחין לכך אוסרין בכל שהו וכן חטאת שנתערבה בחתיכת חולין, אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחתיכות חטאת טהורי' כי נמי תתבטל ויהיו כולן טהורים בשביל כך אין אחת מהן ראויה להתכבד בפני אורחים דכל כהנים יש להם חלק לזה כמו לזה אפילו לכהן שאינו ממשמר שלו ואין קרוי לכך להתכבד כיון שאף אם נאמר שבטילה מכל מקום אסורה לגוים ולישראל ולנשים כי אם לזכרי כהונה.
